פסק-דין בתיק הפ"ב 51826-07-12

מבוא

1. לפניי בקשות לביטולם ולאישורם של פסקי בוררות.

2. במסגרת תיק ה"פ 12 - 07- 51826 עותר המבקש, עו"ד נסים דני זילברשלג, לביטולם של שלושה פסקי בוררות: פסק בוררות של כב' השופט בדימוס דן ארבל מיום 26.2.2008 ( להלן: "הפסק הראשון"), פסק בוררות של כב' הבוררים השופט בדימוס יעקב שמעוני, פרופ' אריאל בנדור ועו"ד יהושע רזניק מיום 21.6.2010, שניתן במסגרת ערעור על הפסק הראשון ( להלן: "הפסק השני") ופסק משלים של הפסק השני, שניתן ביום 12.6.2012 ( להלן: "הפסק המשלים").

3. המבקשים במסגרת תיק ה"פ 12 - 07- 24835, גליל מימון, אריה מימון והום סטייט ייזום ובניה בע"מ, הם בעלי הדין שזכו בהליכי הבוררות מול עו"ד נסים דני זילברשלג, והם מבקשים כעת לאשר את הפסק הראשון, את הפסק השני ואת הפסק המשלים.

לשם הנוחות, עו"ד נסים דני זילברשלג יכונה להלן "המבקש", ואילו גליל מימון, אריה מימון והום סטייט ייזום ובניה בע"מ יכונו להלן "המשיבים".

4. המבקש ייצג בעבר את גליל מימון ( להלן: "גליל") ואריה מימון ( להלן: "אריה") בהגנה מפני תביעת אחיו של אריה, שדרשו לקבל מניות בהום סטייט ייזום ובניה בע"מ. העסקתו של המבקש הופסקה בחלוף זמן קצר והתגלעה מחלוקת בינו לבין גליל ואריה בענין שכר הטרחה המגיע לו. בעקבות כך הגיש המבקש תביעה נגד המשיבים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לתשלום שכר טרחתו, במסגרת ת.א. 1620/05 ( להלן: "תביעת שכר הטרחה"). המבקש טען במסגרת תביעת שכר הטרחה שהוא זכאי לשכר בהיקף של 20% משווי התביעה שהוגשה נגד גליל ואריה על ידי אחיו של אריה, וזאת בהתאם להסכם שכר טרחה מיום 5.2.2002.

5. ביום 14.12.2006 הסכימו בעלי הדין להעביר את תביעת שכר הטרחה להכרעה בבוררות, אשר תתנהל לפי הדין המהותי, דיני הראיות וסדר הדין האזרחי. עוד הסכימו בעלי הדין כי ניתן יהיה לערער על הכרעת הבורר בפני הרכב של שלושה בוררים. ביום 26.2.2007 נחתם הסכם בוררות פורמלי ברוח אותה הסכמה.

6. הבוררות נוהלה בפני כב' השופט בדימוס דן ארבל. עם סיומה, ניתן ביום 26.2.2008 הפסק הראשון. הבורר דחה את תביעתו של המבקש לאחר שהגיע למסקנה כי הסכם שכר הטרחה מיום 5.2.2002 עליו התבססה התביעה הינו " תצהיר מפוברק או מזויף, ומכל מקום לא היה ולא נברא אלא במשרדו של התובע, כאשר צירף לדף שהדפיס במשרדו, ללא הסכמת או ידיעת גליל מימון או הנתבעים האחרים, דף מתצהיר אחר, עליו מופיעה חתימתו האמיתית של גליל מימון". הבורר הוסיף וציין כי לפי הסכם שכר הטרחה התקף מיום 3.2.2002, המבקש איננו זכאי לשכר טרחה כלשהו שכן הזכאות לשכר כזה הותנתה בכך שייפסקו סכומי כסף לטובת גליל, תנאי שלא התקיים. הבורר חייב את המבקש בתשלום הוצאות הבוררות וכן בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בסך 100,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

7. המבקש ערער על הפסק הראשון. הערעור נדון בפני הרכב של שלושה בוררים והם השופט בדימוס יעקב שמעוני, פרופ' אריאל בנדור ועו"ד יהושע רזניק ( להלן: "הרכב הבוררים" או "ההרכב"). ביום 21.6.2010 ניתן הפסק השני, ולפיו נדחה ערעורו של המבקש. הרכב הבוררים קבע כי יש לדחות את הערעור בכל הנוגע לקביעה העובדתית של הבורר דן ארבל לפיה המבקש זייף את הסכם שכר הטרחה מיום 5.2.2002 הואיל ומדובר בממצא עובדתי אליו הגיע הבורר לאחר שבחן ובדק היטב את כל ההיבטים הנוגעים לענין זה. ההרכב סבר כי המבקש זנח ממילא את טענותיו בענין זיוף ההסכם, ולכן עיקר הדיון בפסק השני נסב על שאלת פרשנותו של הסכם שכר הטרחה התקף מיום 3.2.2002. בענין זה דחה ההרכב את השגותיו של המבקש על מסקנותיו של הבורר דן ארבל. ההרכב הגיע למסקנה כי הבורר צדק כאשר הגיע למסקנה לפיה זכאותו של המבקש לשכר טרחה נוסף הותנתה בפסיקת סכומי כסף לטובתו של גליל, כאמור בס' 4 להסכם שכר הטרחה מיום 3.2.2002. על כן, משלא נפסקו סכומי כסף כלשהם לטובתו של גליל, המבקש איננו זכאי לשכר טרחה נוסף. המבקש חוייב לשלם למשיבים את הוצאות הליך הערעור וכן שכ"ט עו"ד בסך 75,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

8. המבקש הגיש בקשה לביטולם של הפסק הראשון והשני (תיק ה"פ 11- 02- 36592). ביום 3.7.2011 קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופט ש' שוחט), כי טענותיו והשגותיו של המבקש בנוגע לקביעה בפסק הראשון לפיה זייף את הסכם שכר הטרחה מיום 5.2.2002, לא זכו לדיון של ממש על ידי הרכב הבוררים, למרות שהמבקש לא זנח טענות אלה. על כן הורה בית המשפט להחזיר את הפסק השני להרכב הבוררים, על מנת שאלה יתנו את ההוראות הנדרשות להמשך הדיון בפניהם, יכריעו בטענות המבקש נגד קביעתו של הבורר דן ארבל בענין זיופו של הסכם שכר הטרחה מיום 5.2.2002 וישלימו את הפסק השני בסוגיה זו. אגב אורחא ציין בית המשפט, בקשר לטענת המבקש לפיה תיק הבוררות שנוהלה בפני הבורר דן ארבל לא הועבר לידי ההרכב, כי מוטב שתיק הבוררות יובא לפני ההרכב עת יידרשו להשלמת פסק דינם, ולו מן הטעם שהם עצמם הורו כך בשעתו.

9. בעקבות פסק הדין מיום 3.7.2011 עתר המבקש לבית המשפט המחוזי בבקשה להעביר מתפקידם את הרכב הבוררים (תיק ה"פ 11- 07- 38426), בנימוק שתיק הבוררות לא היה לנגד עיניו של ההרכב בטרם ניתן הפסק השני ובכך הפר ההרכב את חובת הנאמנות כלפיו. ביום 12.9.2011 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' זפט) את הבקשה. בית המשפט קבע כי אף אם תיק הבוררות לא הועבר לידי ההרכב (ובית המשפט לא הכריע בטענה כי כך הוא הדבר), אין בכך כדי להצדיק את העברת ההרכב מתפקידו, שכן יש להניח כי במסגרת הסיכומים שהגיש המבקש בערעור, הוא צירף את כל הראיות הדרושות לו.

10. המבקש ביקש לערער על החלטת כב' השופט י' זפט (רע"א 7816/11). ביום 4.12.2011 דחה בית המשפט העליון (כב' השופט א' רובינשטיין) את הבקשה. בית המשפט קבע כי המבקש לא הניח תשתית ראייתית להוכחת הטענה כאילו תיק הבוררות לא היה מצוי לפני הרכב הבוררים וכי בית המשפט המחוזי (כב' השופט ש' שוחט), לא קבע ממצא עובדתי לפיו התיק אכן לא היה ברשות הבוררים. עם זאת, בית המשפט הוסיף כי למעלה מן הצורך הוא רואה לנכון לציין כי מן הראוי שבבוררות דו שלבית יימצא בפני ערכאת הבוררות מלוא החומר שהונח לפני הבורר בשלב הראשון של הבוררות, על מנת שזו תוכל לעיין בו לפי הצורך. יחד עם זאת, בית המשפט ציין כי ייתכנו מקרים בהם לא ייגרם לצדדים עיוות דין אף אם לא כך הוא הדבר, למשל, כאשר הצדדים הגישו במסגרת הליך הערעור אסמכתאות מן החומר שהוגש לבורר הראשון, באופן שמלוא היריעה נפרשה בשלב הערעור.

11. ביום 25.9.2011 החליט הרכב הבוררים להותיר על כנו את הפסק השני, לאחר שהמבקש נמנע מלהפקיד ערבות בנקאית בסך 50,000 ש"ח אותה הצטווה להפקיד על פי החלטה קודמת מיום 14.7.2011. המבקש ביקש לבטל החלטה זו, במסגרת תיק ה"פ 11- 11- 17155, ואילו המשיבים ביקשו לאשרה במסגרת תיק ה"פ 11- 11- 3871.

12. ביום 29.12.2011 ביטל בית המשפט המחוזי (כב' השופטת י' שבח) את החלטות הרכב הבוררים מיום 14.7.2011 ומיום 25.9.2011, לאחר שקבע כי לא היה מקום לחייב את המבקש להפקיד ערבות בנקאית נוספת, שהרי ערבות קודמת כבר הופקדה על ידו בשלב מוקדם יותר של ההליך. בית המשפט הורה איפוא להרכב הבוררים להשלים את הפסק השני בהתאם להנחיות כב' השופט ש' שוחט.

13. ביום 12.6.2012 נתן הרכב הבוררים את הפסק המשלים. ההרכב שב ודחה את ערעורו של המבקש על הפסק הראשון, לאחר שדן בטענותיו של המבקש נגד קביעתו של הבורר דן ארבל בענין הסכם שכר הטרחה מיום 5.2.2012, והגיע למסקנה כי המבקש אכן זייף אותו לצורך יצירת עילה לתבוע שכר טרחה מגליל ואריה. מכאן ההליכים שלפניי.

טענות הצדדים

14. במסגרת בקשתו, המחזיקה עשרות עמודים ו- 216 סעיפים, מעלה המבקש שלל טענות ומענות נגד הליכי הבוררות ונגד הבוררים עצמם. למרבה הצער, וגם המותבים הקודמים שדנו בהשגותיו של המבקש העירו על כך, הבקשה ערוכה בחוסר שיטתיות ובאי סדר רבתי, תוך שהמבקש חוזר בערבוביה על טענותיו פעם אחר פעם בהקשרים שונים ובנוסחים שונים, באופן המקשה עד מאוד על התייחסות סדורה אליהן. בקצירת האומר, ואם ננסה לבור את הבר מן התבן, המבקש מעלה מספר טענות מרכזיות נגד פסקי הבוררות, ואלה הן: הרכב הבוררים סירב לחדש את הדיון בערעור ולקבל ראיות מקוריות המצויות בתיק תביעת שכר הטרחה, בניגוד לפסק דינם של כב' השופטים ש' שוחט, י' שבח וא' רובינשטיין; הרכב הבוררים נתן את הפסק השני והפסק המשלים מבלי שחומר הראיות המרכזי של הבוררות הראשונה - הסכם שכר הטרחה שבמחלוקת ומסמכים נוספים - היה לנגד עיניו (לאחר שאלה נמסרו למשטרת ישראל ביום 19.5.2008 על ידי הבורר דן ארבל), ומבלי שסרט ההקלטה של הבוררות היה ברשותו; הבורר דן ארבל לא טרח לקבל לידיו את תיק תביעת שכר הטרחה המקורי שמצוי בארכיון בית המשפט ואשר יש בתוכו חומר ראיות מטעם המבקש; הרכב הבוררים כמו גם הבורר דן ארבל התעלמו מכך שגליל ואריה מעלים באופן סדרתי טענה בדבר פיברוק מסמכים, גם נגד אחיו של אריה; הרכב הבוררים התעלם מכך שגליל הודה שהסכם שכר הטרחה מיום 5.2.2002 איננו מפוברק ומכך שאריה הודה כי ידע עוד בשנת 2002 שהמבקש דורש שכר טרחה בהיקף של 2.5 מליון דולר; הרכב הבוררים התעלם מעדותו של גליל בפני לשכת עורכי הדין בשנים 2010- 2011, באופן שסותר את עדותו בפני הבורר ארבל; יש לבטל את פסקי הבוררות לפי העילות המופיעות בס' 24(3), 24(4), 24(5), 24(7), 24(9) ו- 24(10) לחוק הבוררות, התשכ"ח- 1968 ( להלן: "חוק הבוררות").

15. המשיבים טוענים כי יש לדחות את בקשתו של המבקש וכי יש לאשר את שלושת פסקי הבוררות. ואלה עיקרי טענותיהם: הואיל ועסקינן בבוררות הניתנת לערעור בפני בורר, הרי שבהתאם לס' 21(ג) לחוק הבוררות יש למחוק על הסף כל טענה לעילת ביטול הנשענת על סעיפים  24(3), 24(4), 24(5) ו- 24(7) לחוק הבוררות; בפני הרכב הבוררים היו מסמכי הבוררות הראשונה, ואף אם נניח כי לא היו, אזיי אין בכך עילה לביטול הפסק השני והפסק המשלים לפי סעיפים 24(9) ו- 24(10) לחוק הבוררות, שהם ורק הם יכולים להוות עילות ביטול כאשר עסקינן בבוררות שהיתה נתונה להליכי ערעור בפני בורר; בפסק דינו של כב' השופט י' זפט, המהווה מעשה בית דין, כבר נקבע שאף אם התיק לא היה לנגד עיני הרכב הבוררים, הרי שעמדו בפניהם כל הראיות הרלבנטיות שהמבקש צירף לסיכומיו; הצדדים הגישו תיקי מוצגים ולכן מלוא היריעה נפרסה בפני הרכב הבוררים; לא היה מקום לאפשר למבקש להגיש ראיות חדשות או לקיים דיון נוסף קודם למתן הפסק המשלים שכן הליך של השלמת פסק איננו ערעור נוסף או מחודש וגם אינו מהווה דיון נוסף על הפסק המקורי; המבקש מנסה ליצוק תוכן חדש שאיננו קיים בהחלטות כב' השופטים ש' שוחט וי' שבח, שלא ביטלו מעולם את הפסק הראשון והשני ולא הורו דבר מלבד חיובו של הרכב הבוררים להשלים את הפסק השני בנוגע להסכם שכר הטרחה המפוברק; טענתו של אריה כי אחיו פיברקו מסמך, מעולם לא נבחנה לגופו של ענין ולכן אין מקום לקבוע כי מדובר בטוען סדרתי למעשי פיברוק; לא היה להרכב הבוררים צורך לעיין בהסכם שכר הטרחה המקורי על מנת לאשר את קביעתו של הבורר דן ארבל לפיה מדובר במסמך מזוייף, שכן המסקנה כי מדובר במסמך מזוייף מבוססת על שורה של טעמים שאינם מחייבים עיון במסמך המקורי; גליל מעולם לא הודה שמדובר במסמך אותנטי; הרכב הבוררים לא היה מחוייב להאזין לקלטות הדיונים בפני הבורר ארבל שכן אין זה מתפקידה של ערכאת ערעור שממילא אינה מתערבת בממצאים עובדתיים ובהערכת מהימנות; המבקש מסלף את עדותם של גליל ואריה כדי לנסות לפגוע באמינותם; בכל מקרה לא נגרם עיוות דין למבקש ולכן יש לדחות את בקשתו אף אם היתה עומדת לו עילת ביטול לפי ס' 24 לחוק הבוררות.

16. הבקשות נקבעו לדיון במעמד הצדדים. במסגרת הדיון שנערך ויתרו המשיבים על חקירתו של המבקש. זה האחרון ביקש לסכם את טענותיו בכתב, ומשנעתרתי לבקשתו, הוגשו סיכומים מטעמו, שלא היו אלא חזרה בתמצית על האמור בבקשתו. המשיבים השיבו לסיכומי המבקש, ומשהוגשה תגובתו של המבקש לתשובת המשיבים, בשלה העת למתן החלטה בבקשות השונות.